<<הנכנס בשעריה של חברת i-rox, בית תוכנה חרדי שעובד במודל מיקור חוץ, עשוי לחשוב שהמקום התרוקן מיושביו. שקט מוחלט שורר שם, לא שיחות בקול רם, לא טלפונים מצלצלים. בחדרים יושבות עשרות נשים בפאות וחצאיות ארוכות מול מסכי מחשב. אין מטבח נוצץ, אין עמדות עבודה מושקעות ואף אחת לא יוצאת להפסקת צהריים של שעה. מקסימום מפעילים את המיקרו גלאט כושר ואוכלים את הסנדוויץ' מהבית מול המסך המרצד.

בימים של משבר, שבהם חברות מחפשות כיצד להקטין הוצאות, מרגלית וסוויסא משוכנעות כי יש להן את הפתרון. 60 עובדות חרוצות, שעוברות הכשרה אינטנסיווית ומרוויחות 30% פחות ממחירי השוק, מאפשרות ל-i-rox להיות תחרותי במיוחד. "אנחנו נותנות פתרון אידיאלי: פיתוח ברמה גבוהה ובעלויות נמוכות", אמרה סוויסא. "הרי זו בדיוק הסיבה שבגללה יצאו להודו, רק שאנחנו נותנות את הפתרון בבני ברק. יותר קל להגיע אלינו, התקשורת יותר נוחה, ומעבר לפן הכלכלי יש פה גם פן ציוני. משאירים את העבודה בישראל".

i-rox (משחק על המלים אינטרנט אורתודוקסי) היא לא החברה הראשונה שמנצלת את כוח האדם הנשי הצמא לעבודה במגזר החרדי. חברות כמו מטריקס גילו את הפטנט כבר לפני שנים כשהקימו סניפים במקומות כמו בית"ר עילית ומודיעין. מנכ"ל מטריקס מוטי גוטמן, שנחשב לכהן הגדול של מיקור החוץ המקומי, אמר לא פעם כי יעדיף להעסיק אוכלוסיות שנעדרו עד כה ממעגל העבודה, בעזרת הסבה לתחום התוכנה, במקום לנצל כח אדם זמין וזול בחו"ל (בלי לפגוע בזכותה של מטריקס להחזיק גם מרכזים במזרח אירופה כמובן). סוויסא ומרגלית, עושה רושם, קפצו על העגלה פחות מתוך אידיאולוגיה ויותר מתוך צורך והיגיון עסקי.

השוק האיר להן פנים. המחזור הכספי שלהן ל-2008 יהיה כ-8.5 מיליון שקל ומספר העובדות בחברה, שהתחילה עם ארבע נשים בלבד, הוכפל ב-15. לולא המשבר העולמי, צפו היזמיות קפיצה מטאורית שהיתה מתבטאת במחזור שנתי של 15 מיליון שקל. כיום הן לא ששות לנקוב במספרים עתידיים, אבל מקוות שתנאי השוק ימשיכו לפעול לטובתן. "לקוח שמגיע אלינו לא עוזב אלא אם הפרויקט נגמר, והוא גם יבוא שוב עבור הפרויקט הבא", אמרה סוויסא. "הבעיה היא שרוב המנהלים בכלל לא יודעים על האפשרות להוריד עלויות בעזרתנו. אם נצליח לשווק את עצמנו באופן קצת יותר אגרסיווי, להיחשף יותר, נעבור את המשבר בגדול".

חרדית בחברה חילונית?

הכל התחיל לפני כמעט עשור כשרותי מרגלית, חסידת גור וכיום אם לשלושה, עשתה הסבה מהוראת מתמטיקה ללימודי מדעי המחשב במכללת סיון. עם תום לימודיה, החלה לחפש עבודה. "זה לא טריוויאלי", סיפרה מרגלית. "כ-80%-90% מהנשים עושות הסבה ולא מממשות אותה כי הן לא רוצות לעבוד בחברה חילונית. אני התעקשתי לעבוד במקצוע".

כשהגישה מועמדות לחברת אי.סי.טל פגשה את יהודית סוויסא, מנהלת בכירה. "היא מצאה חן בעיני", סיפרה סוויסא. "המבחנים שלה היו מצוינים וידעתי שהיא תעשה את העבודה, אבל נתקלתי בהמון התנגדות. לא קל לאשה חרדית לעבור את מחסום הקבלה לעבודה בחברה חילונית, אמרו לי 'בשביל מה, היא תהיה בהריון כל הזמן, בחופשות לידה כל שנה, עם המון ילדים קטנים בבית, מי צריך את זה?'. התעקשתי והסתבר שצדקתי".

שש שנים חלפו, וב-2006 החלה מרגלית לגלגל רעיון יזמי. "דיברתי עם חברה מוכשרת מאוד שגמרה את סיון בהצטיינות ושוב עמדה בפני בעיה - אין איפה לעבוד, בוודאי שלא בסביבה מתאימה וליד הבית. ואז צץ לי רעיון. חשבתי שמכיוון שיש עבודה ויש כוח עבודה שישמח לעבוד גם בשכר נמוך מהמקובל בשוק, אין סיבה שלא לחבר בין השניים ולהקים בית תוכנה חרדי בגוש דן". מרגלית, שעסוקה בעיקר בצד הטכנולוגי, ידעה שלא תוכל לעשות זאת לבד ופנתה לסוויסא בהצעה להצטרף.

סוויסא כלל לא היתה מודעת לבעיית הנשים החרדיות ולפוטנציאל העסקי הגלום בה. "הרעיון מיד מצא חן בעיני כי מעולם לא תמכתי במיקור חוץ לארצות אחרות", היא אמרה. "תמיד הרגיז אותי שאני מוציאה עבודה לאוקראינה למשל. היו המון קשיי תקשורת, נזקקנו למתרגם בכל שיחה, לא הבנו אחד את השני וכל ההתנהלות הייתה לא מקצועית ולא ציונית. במקביל זכרתי כמה קשה היה להילחם כדי שרותי תתקבל לעבודה והבנתי שזה המסלול של רוב הנשים החרדיות".

עזבת מקום עבודה בטוח בשביל ללכת לעולם שאת לא ממש מכירה.

"כמעט לא התלבטתי, כי היה לי ברור שיש מאחורי הרעיון היגיון מסחרי מוצק".

מה לגבי העובדה שכולן חרדיות ורק את חילונית?

"שאלתי את רותי פעם אם אני אצטרך לבוא עם חצאית והיא אמרה 'מה פתאום'. כל אחד ואורח חייו. הדבר היחיד שאסור לי זה לשים את הכלים שלי במיקרו, אבל גם אם היה מותר ממילא לא היתה לי סבלנות לחכות".

גם גברים יכולים להגיע

השתיים כתבו תוכנית עסקית והחלו לחפש משקיע, אדם מתוך הקהילה החרדית שיאהב את הרעיון. בסיועו הנמרץ של בעלה של מרגלית, הן מצאו איש עסקים מתחום המסחר שהיה מוכן להשקיע 4.5 מיליון שקל במיזם החדש. מרגלית וסוויסא לא השקיעו כסף בחברה, אך העבודה היא כולה שלהן.

את הפרויקטים הראשונים ליקטה סוויסא, שמשמשת גם אשת השיווק, מחברת אי.סי.טל ויוצאיה. "התקשרנו, סיפרנו על בית התוכנה החדש, נתנו מחירי עלות וקיבלנו פרויקטים קטנים", היא נזכרת. ארבע העובדות הראשונות, שהוכשרו במשך חודש, החלו לעבוד. אט אט עברה השמועה והעבודה החלה לזרום, אם כי לא בלי קושי. "הלקוחות שואלים תמיד אם גברים יכולים להגיע", מספרת מרגלית. "ברור שכן. ראשי הצוותים שלנו יושבות ומדברות איתם על עבודה. לא יהיה מצב שגבר ישאר בערב עם מתכנתת לבד, אבל כל השאר רגיל לגמרי".

גם תנאי העבודה רגילים לגמרי. למעט תשעה באב, החברה נסגרת רק בימי חול המועד, לא עובדים בימי שישי, והעובדות המצטיינות מקבלות בונוסים. ולדברי סוויסא ומרגלית, העבודה לא נמתחת לשעות הערב מכיוון שהנשים יעילות מאוד. "ככה זה נשים בכל חברה, לא מורחות את הזמן", אמרה סוויסא.

בתוך שנה וחצי הגיעה החברה לאיזון והחלה להרוויח. מרגלית גאה לספר כי מ-30 הבנות שסיימו את הקורס ב-2006, עלה המספר ל-160, פשוט מכיוון שיש מקום עבודה שיכול לקלוט אותן. רק המצטיינות בקורס של החברה מתקבלות לעבוד בה, אך לדברי מרגלית אלה שלא התקבלו נחטפות בחברות אחרות.

סוד ההצלחה טמון לא רק במשכורות הנמוכות ובתמורה הנאותה ללקוח, אלא גם בניהול הרזה. "אנחנו עושות הכל", אמרה סוויסא. "אין משרות מיותרות. אנחנו עושות את הגיוס, הניהול טכנולוגי, השיווק, המכירות, הפרסום והגבייה. אין שומנים לחתוך".

הכל נשמע מצוין למעט העובדה שעובדת חרדית מסורה, שעושה בדיוק את אותה העבודה כמו עובד חילוני, מרוויחה 30% פחות ממנו, בהגדרה. למרגלית וסוויסא זה לא מפריע. "הנשים העובדות שמחות בחלקן והלקוחות שצימצמו עלויות מרוצים", הן אמרו. "בשורה תחתונה הרווח הוא של כולם".